2023 - מלחמת 07.10.2023...מלחמת 07.10.20232023 - מלחמת 07.10.2023קרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (61)
כתבה על החתונה של יובל דדוש ואייל זיו בח...
הודעות ראשונות ביום שבת ה07/10...
עדכון של תמר קולר מנהלת הקהילה 09/10...
סיכום ישיבת צחי 11/10
מעבירים את הזמן בחברותא בלב הקיבוץ 11/10...
אסיפת חברים עם צוות צח"י 11/10 עם מאיר ר...
יובל דדוש ובחי"ל אייל זיו התחתנו ב 20.10...
יובל דדוש ובחי"ל אייל זיו התחתנו ב 20.10...
Gathering קהילתי 28.10, פעילות קהילתית ב...
Gathering קהילתי 28.10, פעילות קהילתית ב...
ההדרכה נקטעה לאחר רבע שעה עם השמע אזעקה ...
הודועות מהספריה בזמן מלחמה...
עדכון מהמכינה על בוגריה. עדכון על נפילתו...
חתונה מאולתרת בצל המלחמה, שנייה של מש' ד...
ילדי ונערי כפר הנשיא ביחד עם המכינה הכינ...
הרצאה שנקטעה ע"י אזעקה ו"בומים", אך נמשכ...
יוזמות קהילתיות בזמן המלחמה: חידוש "ארוח...
יוזמות קהילתיות בזמן המלחמה: "קליניקה קה...
מכתבי תמיכה שצורפו לשתי מזוודות מלאות בצ...
שתי מזוודות מלאות בציוד רפואי ובטחוני, ש...
לב הקיבוץ מהוה מקום נפלא של יחד, לקטנים ...
דודי פוקס, ראש מכלול רפואה, נהנה מרגע מר...
פיות הטיפולים המפנקים מתנדבות להפיג את ה...
פיות הטיפולים המפנקים מתנדבות להפיג את ה...
כפיר מושקוביץ מעביר לילדים שעור חשוב, ומ...
חתונה מרגשת ויוצאת דופן של יובל דדוש ובח...
ועדת תרבות מביאה הפוגה מוזיקלית לקהילה...
מתנדבות לב הקיבוץ, מימין שמחה ארנולד ומש...
הנערים מבקרים את לילה הארט ושמחה ארנולד,...
הנערים מבקרים את מקס מדר, ומביאים חלה שא...
תמר מנהלת הקהילה וצח"י עם ענבר ברגר...
אוורור מבורך
אופים חלות ועוגות, לפםנק את החיילים ואת ...
אופים חלות ועוגות, לפנק את החיילים ואת ה...
כיתת הכוננות
כיתת הכוננות בתירגול
כיתת הכוננות בתירגול
תלמידי "מבוא גליל" לומדים במבנה של גן שק...
תלמידי "מבוא גליל" לומדים במבנה של גן שק...
מתנדבי כיתת הכוננות (חלקם...) מימין לשמא...
תלמידי "מבוא גליל" לומדים במבנה של גן שק...
תלמידי "מבוא גליל" לומדים בגן שקד. המורה...
עומר נאוטרה, שהיה חניך במכינת כפר הנשיא,...
רני טחן ז"ל, נפל בקרבות בעזה. רני ז"ל וא...
תמיכה בממשפחות החטופים בידי החמאס (וארגו...
כיתת הכוננות בסיכום תרגיל...
אמיר ואשי בחמ"ל
כיתת הכוננות בסיכום תרגיל...
כיתת הכוננות של הקיבוץ ...
נעמי בן אמוץ מייפה את הקיבוץ גם בימי מתי...
אודי איילון, חבר המשק, איבד את אמו מרים ...
ציוד לכיתת כוננות 3 12.23. מימין: מורדי,...
ציוד לכיתת כוננות 2 12.23
ציוד לכיתת כוננות 1 12.23
הודעות צח"י
הודעות צח"י
הודעות צח"י
עדכון מכיתת הכוננות 8/12...
הספד בשם קהילת כפר הנשיא למירה וברק אייל...
"נלחמות על הבית" כתבה בעל הצפון על רותם ...
ביום שבת ה 07.10.2023 בבוקר, חג שני של סוכות, ארגון הטרור חמאס פתח במתקפה על איזור עוטף עזה. המתקפה כללה ירי טילים מסיבי, וחדירת מאות מחבלים ליישובי העוטף, תוך פריצת הגדר במקומות רבים. היקף המתקפה, מימדי ההרס והזוועות הבהירו שזה איננו עוד סבב אלא מלחמה. פוגרום ברברי שבוצע במאות אנשים, נשים וטף בישובי העוטף היכה את העולם הנאור בתדהמה.
בכפר הנשיא זכינו למספר ימים שנוצלו להתארגנות צח"י במהירות, הוקמו צוותי רפואה, כיתת כוננות ותגובה מהירה ועוד.
המקלטים נוקו והוכשרו לקליטת הציבור. כל הציבור נרשם ומופה, ברמת מעקב יומית. נעשתה חלוקה למקלטים, ומונו אחראים לכל מקלט. צח"י נעזר במתנדבים רבים, כולל כמה מחניכי המכינה שהתעקשו להשאר כאן, ותורמים בכל כוחם ומרצם.
בערב ה-11/10/2023 שמענו אזעקה ראשונה. בדיעבד התברר שזו אזעקת שווא, אך היה זה תירגול מצוין, ממנו הפקנו לקחים רבים.
לאחר כשבוע נכנסנו ל"שגרת חירום". לב הקיבוץ (הממוקם קרוב למקלט הגדול) נפתח מידי יום (כולל שבת), וסיפק מקום חשוב וחיוני לחברותא ומקום משחק לילדים. שירה בציבור, טיפולי ספא קצרים, זמרים מתנדבים ממרכז הארץ, מרק וטוסט לגוף ולנשמה, היוו נכס חברתי של ממש.
בתי הילדים העסיקו את הילדים במידת האפשר, כפוף להנחיות פיקוד העורף.
4.2024 לאחר חצי שנה, עדיין 133 חטופים (חלקם נרצחו) שבויים בעזה. המצב הבטחוני הן בעוטף והן בצפון מתוח, ואנו בכוננות מתמשכת, למרות שחברי כיתת הכוננות שוחררו ממילואים. חלקם נושאים נשק שקבלו מהמשטרה.
לא מעט בתים בקיבוץ בונים ממ"דים, בעזרת ההקלות הביורוקרטיות שפיקוד העורף מאפשר.
צוותי צח"י ממשיכים להתאמן ולהשתכלל, לכל תרחיש.
28.10.2023
קהילה יקרה שבת שלום,
בתום 3 שבועות של לחימה, קהילת כפר הנשיא חזקה ואיתנה, נותנת יד בבישולים ועוגות, הכנת לוכדי חלומות לילדי העוטף, נפגשת - מילדים ועד וותיקים - בלב הקיבוץ המדהים, המקום שממשיך להיות קורת גג לכל מי שרוצה ומעוניין, ואנו אסירי תודה על כך. מתנדבים רבים, בשלל משימות - שמירה, רפואה, חילוץ והצלה, כיתת כוננות, תשתיות, התרמות, חינוך, תמיכה - כל כך הרבה אנשים טובים ונפלאים שלוקחים אחריות ומסייעים לנו לעבור יחד הימים האלו.
עם זאת אנו בכוננות לכל תרחיש, ממשיכים לאבזר את החמ"ל, הרפואה, כיתת הכוננות והמקלטים, תודות לתורמים נפלאים, חברים שלנו בתפוצות, ששולחים מוצרים וכסף כדי לעזור לנו להיות מאורגנים ובטוחים יותר.
תודה להם מכל הלב.
פיקוד העורף מצפה מאיתנו לחזור לשיגרה, דרישה שמאתגרת אותנו בכל התחומים כמעט. עם זאת אנו עושים כל שביכולתנו לתת מענים של חזרה למעט שיגרה, ואנחנו מקווים שנצליח.
בנימה אישית, אני מבקשת להודות לכל ראשי המכלולים ומתנדבי צח"י, שבשבועות האחרונים עשו הכל כדי שנהיה מוכנים, ערוכים ומוגנים, בשעות קשות של מלחמה.
ולסיום, בתשובה לשאלות:
אם יש משהו חשוד ודחוף בלילה,
צלצלו לנתן ברק
או למיקי קורן
או לאמיר שפריר
אך אנא, רק במקרה דחוף!
מאחלים שבת שקטה ?
תמר, וצח"י.
25.10.2023
ערב טוב,
מלחמת חרבות ברזל, היום ה- 19.
אנו בצח"י ממשיכים לטפל בנושאי המלחמה, ובמקביל גם לעסוק מעט בשיגרה, כמה שניתן.
לוגיסטיקה: הושלמה התקנת האינטרנט ב-14 מקלטים. מקווים לסיים את השאר מחר.
הותקנו מזגנים נוספים ואנו לקראת סיום הטיפול בנושא בשלב זה.
כל המקלטים במצב טוב, ואם יתקבל תקציב נתארגן לצביעה.
מזרונים חדשים שהתקבלו מהמועצה שמורים מאוכסנים. משטחים עם מים גם הם שמורים.
הציוד יחולק ע"י צוות יעודי למקלטים בשעת הצורך.
*אנו מבקשים להקפיד לסגור את דלת המקלט בכל עת, ולוודא שאין גזיות. אוכל יש לסגור היטב בתוך שקיות וקרטון, כדי להימנע ממפגעים*.
בטחון: הותקנו פנסים חדשים בכביש המערכת ובפארק. ממשיכים להתאמן לתרחישים שונים.
חינוך: בלתי פורמלי - כיתות א-ג פעילות, וכן הנעורים. ד-ו כרגע לא פעיל.
מחר תתקיים פגישה של מנהלי הקהילות של קיבוצי דרום העמק, ע"מ לחשוב יחד על הצרכים המשותפים והפערים בין פיקוד העורף, לבין המועצה.
אנשי לב הקיבוץ נפלאים יפתחו מחר (יום ה') תודות למתנדבים שהתנדבו לעזור בתפעולו.
בימים שישי ושבת יהיה סגור, לטובת מנוחת הצוות?.
רווחה: נבחנת האפשרות לפתוח את המפגש בשבוע הבא, במעונו. נחליט בתחילת השבוע, ותצא הודעה.
המפגש יהיה פתוח לכל מי שבגיל 60 ומעלה לספורט והרצאות (לא רק לחברי מופת).
ארוחות צהריים יוגשו במתכונת הרגילה, רק לחברי מופת ומי שהזמין מראש.
אנו פועלים גם על הקמת צוות פינוי והצלה, מחר תעשה פגישה בנושא. נעדכן.
חזקים ביחד!
לילה טוב ורגוע.
30.10.2023
שלום לכולם,
בישיבת צח"י היום הפקנו מספר לקחים מהארוע של אתמול.
נתמקד בחשובים ביותר.
1. רוב האוכלוסייה לא מספיקה להגיע למקלט בתוך 30 שניות. וכפי שנוכחנו אתמול, אין לנו באמת 30 שניות.
לכן אנו חוזרים ומדגישים: בעשר הדקות הראשונות אין לרוץ למקלט, אלא להכנס למקום המוגן ביותר בבית.
לאחר 10 דקות, אם ניתנה הנחיה, ניתן לרדת למקלט.
2. ירדתם למקלט, יש להתחבר לווי-פיי miklat, ולתקשר דרך וואטסאפ.
לא יוצאים מהמקלט "לתפוס" קליטה! זה מסוכן!
3. חשוב! ראיתם ילד שנמצא במקלט ללא הוריו, יש לדווח להם מיידית.
הורים שמסתובבים במשק בשעת חירום לחפש ילד, נמצאים בסכנה גדולה.
לצורך זה נפתחה היום קבוצת וואטסאפ של ההורים.
4. לאחר היציאה מהמקלט, יש לוודא סגירת הדלתות, שלא יכנסו למקלט בעלי חיים.
5. הצפירה אינה נשמעת בכל שטחי הקיבוץ וההרחבה, בעיקר בבתים עם חלונות מזכוכית מחוסמת. לכן חשוב להתקין בנייד את האפליקציה של פיקוד העורף, וכך תשמעו את הצפירה מהנייד.
אנו ממשיכים לדון ולחפש פתרונות בכל הסוגיות שעל הפרק.
מאחלים לילה שקט ורגוע, צח"י.
קהילה יקרה,
עברו כמעט חודשיים מאז הטבח הנורא ב 7.10 ואנחנו נמצאים בשגרת
מלחמה, שלא ידוע כמה זמן תימשך וכיצד תיראה בהמשך .
זה זמן מתאים לעדכן על מצב כיתת הכוננות שלנו ומה התוכניות שלנו לעתיד .
ספוילר ... יש לנו כיתת כוננות חזקה שממשיכה להתחזק ולהשתפר מיום ליום.
ב 7 לאוקטובר , בקיבוץ כפר-הנשיא , כמו במרבית הקיבוצים בארץ שאינם צמודי
גדר, לא הייתה כיתת כוננות. במהירות מרשימה הקמנו אחת , על בסיס
מתנדבים הולך וגדל.
קיבלנו נשקים מהמשטרה ולאחר מכן גם מהצבא, ומספר הנשקים באמתחתנו
גדל לאט לאט .
לא אפרט , אבל כיום כיתת הכוננות מונה מספר דו-ספרתי של לוחמים מיומנים
עם נשק, ומספר לא מבוטל של מתנדבים ללא נשק,שממלאים תפקידים
חשובים לא פחות.
בחודש וחצי האחרונים עברנו אימונים , הדרכות, מטווחים ותרגול תרחישים
שונים, התמקצענו והשתפרנו מאוד . בנוסף לכך אנחנו ממשיכים להתאמן על
בסיס שבועי ונמשיך כך , לפחות בעתיד הקרוב .
חלק מהלוחמים גויסו למילואים בצו 8 ובאופן טבעי, את מרבית משימות
הביטחון השוטף יבצעו חברי כיתת הכוננות שגויסו לשם כך. משימות הבט"ש
כוללות שמירה בשער, סיורים ופעילויות נוספות שמטרתם הפגנת נוכחות
והגברת ההרתעה.
ננצל את ההזדמנות הזו כדי להודות מקרב לב
למתנדבי כיתת הכוננות, שעוזרים למחוילים
במשימות הבט"ש וגם מגיעים לאימונים על חשבון
זמנם החופשי וללא כל תגמול, ובכך מאפשרים
לכולנו לישון בשקט .
תודה רבה, זה לא מובן מאליו .
בזכות תרומות מחממות לב, סידרנו חדר אפסנאות לכיתת הכוננות והציוד
שנתרם נשמר, מנוהל בקפידה ויחמם אותנו בלילות הקרים.
החמ"ל הישן נפתח והשתדרג, יש לנו חמ"ל מדוגם וחמ"ליסטים תותחים.
כרגע יש לנו מכשיר קשר כמעט לכל לוחם בכיתה ומכשירי קשר נוספים גם
למכלול רפואה , חילוץ והצלה וחמ"ל .
בימים אלה אנו ממשיכים לעבוד על שכלול ושיפור מערך הקשר, שדרוג החמ"ל ושיפור מערך המצלמות בקיבוץ.
לצערנו אנחנו עדיין לא מצוידים כמו שהיינו רוצים, אבל אנחנו עובדים על זה
במרץ.
עיקר הפער שלנו היום הוא בציוד לחימה וגם זה בטיפול .
בזכות כספי תרומות , ו דרך המועצה, ביצענו הזמנה של ציוד , שכבר נרכש,
ומחכים לאספקתו בקרוב.
מאחר והתקציב מוגבל, אנחנו שוקלים כל צעד בקפידה, על מנת לוודא שכיתת
הכוננות נבנית בצורה מיטבית תוך מחשבה גם לשנים הבאות.
לגבי התוכניות קדימה ...
כיתת הכוננות , לפחות ככה זה נראה , to here is
stay לכן אנחנו בונים תוכנית עבודה קדימה.
אימונים קבועים , שיפור הקשר עם גורמי חוץ ) מועצה,
משטרה, מג"ב וכו'(, תרגול תרחישים שונים , שדרוג הציוד וכו'.
אנחנו תמיד מנסים להיות במגמת שיפור ונשמח לקבל כל עזרה שתקדם אותנו ,
או הערה בונה.
אתם מוזמנים לפנות לאמיר שפריר , לדור מעיין, למיכי קורן או לנתן ברק עם כל דבר שיכול להאיר את עיננו.
להרבה מאוד אנשים מגיעה תודה רבה על תרומתם, ואנחנו רוצים לנצל את
ההזדמנות לומר להן /ם תודה ענקית . לטל חייט ועמליה נוי , שלקחו על עצמן את התפקיד הקשה של סידור רשימות השמירה, ועשו זאת בצורה מדהימה. תודה
רבה לשתיכן .
תודה לרננה חייט ) רני המופלאה( על עוד לוגו מהמם.
11
תודה לצוות הרפואי בניצוחם של דודי, יפעת ועמית חייט ולצוות חילוץ והצלה
בניצוחו של אריק לינטון . תודה ליובל עזריה ושאול וולפסון על כל העזרה באימון
כיתת הכוננות . תודה רבה לתמר, ריטה ורותם הלפר וכל צוות צח "י על כל
העזרה והתמיכה, ולכל מי ששכחנו לציין ותרם את חלקו . אנחנו באמת מעריכים
את העזרה.
אנו -
נתן ברק, מיכי קורן , דור מעיין , יגיל אורן , תמיר ברק, אורי חייט , יניר קורנבליט,
רתם איילון, לירן לינטון , אשי אזרן , אביר מלינה , יוסי מלינה, אודי אילון , מולי
גבאי, ברק פורת, גיא וגנר, גידי בר-דוד , זיו נוי , כפיר מושקוביץ , אמרי סולומון ,
סטס קוזמין, עידו גרשמן, יהל גרשמן , עידו צוק, שני שובל, ארטיום רודקוב,
אריק לינטון , איציק בנדור, דובי לקס וניצן וייסבקר.
תודה לכולם ושיהיו ימים שקטים
אמיר שפריר
מירה וברק אילון ז"ל
אליהו, עינת , אמיר, אודי , ניר, לנועה וטליה במיוחד, ומשפחת איילון הרחבה לדורותיה, כל משפחת כפר יובל והחברים הרבים מהגליל העליון. אין נחמה שיכולה להשלים אובדן. לאובדן אדוות רבות, מעגלים שמתחילים בקטן ומתרחבים ככל שהבשורה הקשה פורסת כנפיים.
קשה לחשוב אפילו יום אחרי, שלא לדבר על הימים שיבואו איך ממשיכים בלי ברק ומירה זיכרונם לברכה. שלושה חודשים אנחנו בתוף התופת. התחיל רחוק בדרום וכמו שידענו בסוף הגיע אלינו למרפסת האחורית.
ההרג של ברק ומירה ז"ל, קשה מנשוא ברמה האישית. וצריך להגיד שגם ברמה הישובית והאזורית זוהי מציאות שלא נוכל להשלים איתה. כולנו פה חיילים, כולנו בצבא ישובי קו עימות. היום זה כפר יובל, מתת, מטולה, מנרה. מחר זה כבר יהיה שדה אליעזר וכפר הנשיא.
מה בסך הכל אליהו, מירה וברק ביקשו לעשות? ליישם את החלום הציוני, לממש את המשאלה של כל משפחה חקלאית. לחזק את הפריפריה ולהפריח את פיסת גן עדן הקטנה שלנו בחקלאות מרשימה וקהילה בריאה.
אבל אנחנו לא יכולים לעשות זאת לבד. חתמנו על אמנה עם כל המדינה והעומדים בראשה לדורותיה, שנוכל להשלים את המשימה שלנו ולמען הדורות הבאים בביטחון מלא. עכשיו אנחנו חייבים שכל מי שאמון על ביטחוננו יעמדו באמנה.
ומהשהו קצת אישי. מעל 100 ימים שאנחנו במשפחת פרנק, עוקבים אחר עומר נאוטרה, קצין בשריון, חייל בודד מאומץ אצלינו שחטוף בעזה. מלווים את המשפחה שלו מניו יורק ולא משלימים עם המציאות וחוסר האונים שלנו לעזור לו ומשפחתו. פדיון שבויים הוא חלק מהאמנה שעליה חתמנו כולנו. גם כאן אנו זקוקים לעזרה של כולם ועכשיו. בנינו ובנותינו יוצאים להגשים את החלום הציוני ולהבטיח את המשכו בידיעה שמדינת ישראל תשמור עליהם כחיילים ואזרחים, ותחזיר אותם הביתה בכל מחיר.
עכשיו, זה הכי קרוב לבית וללב. קהילת כפר הנשיא ידועה ביכולת שלה לעטוף ולחבק כל אחד בשמחות וגם ברגעים הקשים. לנו, לקהילה הקטנה והצנועה נוספה משימה גדולה מאד. ללקק את הפצעים של כל אחד מאיתנו ולחבק את משפחת אילון כמה שצריך. להיות לצידכם 24/7 בשקט, להביט ולתת מתי שנוכל וכמה שצריך.
אליהו, עינת , אמיר, אודי , ניר, יש לכם מעגלים נהדרים של תמיכה. קהילות שלמות שכואבות איתכם ואוהבות אותכם. רבים מאיתנו בעל כורחנו בעלי ניסיון עם האובדן והשכול. אנחנו פה להיות לצידכם. לתמוך, לחבק, ולהזיל דמעה. אבל אנחנו גם פה, כדי להחזיק בחום את כף ידכם ולהוביל אתכם לעבר האור, התקווה והריגושים של היום שאחרי. לכל אחד ואחת מגיע להמשיך עם חיוך, צחוק מתגלגל והעונג שמביאים הילדים והנכדים שממלאים את חיינו כל כך. כולנו חייבים להמשיך הלאה עבור מירה וברק היקרים.
שלא תדעו עוד צער, אלא ימים טובים שעוד יגיעו ובשורות טובות.
אוהבים אתכם, קהילת כפר הנשיא ואדוותיה הרבים.
מתוך הכתבה:
ההקרבה וחוסר הנוחות פוגשים מטרה קדושה
בבית של משפחת הלפר בכפר הנשיא יש שני הורים על מדים וסבים שעובדים מסביב לשעון. רותם, 40, בשגרה מורה להיסטוריה בתיכון 'אנה פרנק' בסאסא, משרתת כמודיעת נפגעים במילואים. טל, 44, הוא רס"פ בשייטת 13. לזוג שני ילדים: מאיה, תלמידת כיתה ז' בתיכון 'עמק החולה' ואורי, בכיתה ד' בבית הספר 'הגומא'. בסידור שלהם מול היחידה של טל, הוא לא עושה מילואים בחירום כיוון שרותם כן עושה זאת. אלא שהמלחמה האחרונה טרפה את הקלפים והוא הוקפץ כבר בצהרי אותה שבת ויצא מהבית לשלושה שבועות. כך הבינו גם עד כמה המצב רציני. "לא דאגתי מאוד כי ידעתי שהוא לא לוחם, אבל דאגתי בהיבט של שהייה בשטחי כינוס, כי עוד היו מחבלים בדרום", היא אומרת. אבל לא היה לה זמן לשקוע, שכן גם היא הוקפצה באחת בלילה בראשון. "אני שייכת לגזרה ענקית שנקראת 'טבריה מרחבית'. אנחנו מקו עפולה-בית שאן ועד למטולה ורמת הגולן. אנחנו מוסרים הודעות חלל ומלווים את המשפחה כולל השבעה. בנוסף אנחנו מעבירים פיזית הודעות 'פצוע קשה' ו'פצוע אנוש' ומלווים את המשפחות אל בתי החולים. אנחנו מחולקים למשמרות וכוננויות שחלקן מהבסיס וחלקן מהבית. כל השנים היה שקט בגזרת קריית שמונה והמלחמה הזאת עשתה בום גדול. אנחנו עובדים קשה".
זה תפקיד מאוד קשה. עוד לפני שנדבר על איך שני מילואימניקים מתפעלים משפחה, כשבמקביל את גם רכזת הצח"י של הקיבוץ, איך חוזרים לילדים אחרי שהודעת למשפחה אחרת שהיקר לה מכל לא ישוב יותר? זה כל כך נורא.
"כן, ומצד שני כשאני חוזרת הביתה אני מאוד צריכה את הילדים שלי לידי. הם סימן של חיוניות ונורמליות. אם אני חוזרת בלילה והם ישנים, אני משתהה בחדרים שלהם ומסתכלת עליהם ויודעת שיש חיים. ולפעמים אני צריכה את הרגע שלי והם יודעים ומבינים את זה. ובלי התמיכה מהבית לא טל ולא אני היינו יכולים לעשות את זה. כשהקפיצו אותי בפעם הראשונה, התקשרתי לאמא שלי והערתי אותה כדי שתבוא לישון עם הילדים בבית. לא היו בתי ספר ומסגרות וההורים שלי היו מאוד רתומים לעניין. אחותי קיבלה אישור מיוחד לעבוד מהבית ואז גם היא יכלה לטפל בילדים שלי".
ואכן נזקקתם לעזרה הזאת.
"אני באתי והלכתי וחוזר חלילה, ולחלוטין לא הייתי באירוע של 'להיות בבית'. הם הבינו שגם אם אני חוזרת לישון, אני צריכה את הספייס והשקט שלי ושאני לא פנויה רגשית להתמודד עם מטלות בית כמו כביסה ובישולים. הם עשו הכול. ההתחלה הייתה יותר אינטנסיבית ועכשיו נכנסנו למתווה קצת יותר מרווח. גם טל עכשיו מגיע יותר הביתה ויותר גמיש. אבל עד לא מזמן הוא הגיע ל-24 שעות בסוף השבוע וגם אז הקפיצו אותו הרבה פעמים כבר בשבת בצהריים".
הוריה של רותם הלפר עם הנכדים, משמאל: הילדים של רותם, מימין: הילדים של קרני, אחותה
בהתחלה בני הזוג (שהכירו בשידוך של הסבתות!) בקושי הצליחו לדבר. "זה היה קשה, כי אנחנו משתפים הרבה ביומיום. אבל לא מאוד הרגשתי את זה כי הייתי מאוד עסוקה. אני מתפקדת הכי טוב במצבי לחץ בעומסים גבוהים. ככל שאני יותר עסוקה אני יותר בשליטה וזאת דרך ההתמודדות שלי".
הלפר לרגע לא חשבה להגיד לצה"ל שזה לא מתאים לה, שכבר יש מישהו מגויס בבית. "היחידה שלי התנדבותית, אבל כל השנים אנחנו מתאמנים וזה רגע האמת. אני רואה בזה שליחות מהמעלה הראשונה ואני מרגישה שזה משהו שנותן לי המון משמעות וחוסן בתקופה הזאת, ללבוש מדים ולהיות חלק. אני מאוד גאה ביחידה שלנו. העבודה שלנו סופר-משמעותית וחשובה. גם טל לא חייב, עקרונית, ללכת למילואים".
ואיך הילדים מקבלים את זה שיש להם שני הורים מחוילים והמון זמן סבים?
"בהתחלה הם היו מפורקים מהמלחמה. היו בדאגה נוראית וכמעט לא רצו לצאת מהבית. פניתי לעזרה מקצועית כשנדרש ולאט לאט הם הסתגלו. יש רגעים שקשה ומתסכל, בעיקר לאורי, אבל מצד שני הוא מספר בגאווה שההורים שלו בצבא ואם טל מביא לו כובע או חולצה של השייטת זה הדבר הכי יקר לליבו. מאיה ראתה יום אחד בחדשות אם שכולה שסיפרה על הרגע שדפקו לה בדלת. אני חושבת שהיא הבינה שההקרבה וחוסר הנוחות האישיים שלה פוגשים מטרה קדושה. להיות במילואים ולקחת חלק בדבר הזה – זה עלינו. מישהו צריך לעשות את זה ועדיף שאלו יהיו האנשים הכי טובים למשימה. אני מרגישה ככה לגבי טל ולגביי. ההקרבה הזאת לא עולה לי במחיר שאני לא רוצה לשלם".
מציג פריט: - מתוך 61
כתבה על החתונה של יובל דדוש ואייל זיו בחרמון בזמן המלחמה.
קרא עוד
קרדיטים: ערוץ 14
הודעות ראשונות ביום שבת ה07/10
קרא עוד
קרדיטים: מתוך "מקומי"
עדכון של תמר קולר מנהלת הקהילה 09/10
קרא עוד
קרדיטים: לצפייה לחצו על הקישור בתמונה
סיכום ישיבת צחי 11/10
קרא עוד
קרדיטים: מתוך "מקומי"
מעבירים את הזמן בחברותא בלב הקיבוץ 11/10
קרא עוד
קרדיטים: לצפייה לחצו על הקישור בתמונה
אסיפת חברים עם צוות צח"י 11/10 עם מאיר ריינס בן המאה
קרא עוד
קרדיטים: לצפייה בסרטון לחצו על הקישור בתמונה
יובל דדוש ובחי"ל אייל זיו התחתנו ב 20.10 בחרמון היכן שאייל ויחידתו הוצבו כחלק משירות המילאוים שלהם בזמן המלחמה.
קרא עוד
קרדיטים: הועבר ע"י מיכל דדוש
יובל דדוש ובחי"ל אייל זיו התחתנו ב 20.10 בחרמון היכן שאייל ויחידתו הוצבו כחלק משירות המילאוים שלהם בזמן המלחמה.
קרא עוד
קרדיטים: הועבר ע"י מיכל דדוש
Gathering קהילתי 28.10, פעילות קהילתית בזמן המלחמה לחיזוק הקהילה, הפגת המתח ולהכניס קצת שמחה. בתמונה ירדן ארצי.
קרא עוד
קרדיטים: צילום: רחל גינת
Gathering קהילתי 28.10, פעילות קהילתית בזמן המלחמה לחיזוק הקהילה, הפגת המתח והעלאת המורל.
קרא עוד
קרדיטים: צילום: רחל גינת
ההדרכה נקטעה לאחר רבע שעה עם השמע אזעקה (הראשונה, שבדיעבד התבררה למזלנו כאזעקת שווא), וכולם ירדו למקלט הסמוך (הפאב הישן).
קרא עוד
קרדיטים: מתוך "מקומי"
הודועות מהספריה בזמן מלחמה
קרא עוד
קרדיטים: מתוך "מקומי"
עדכון מהמכינה על בוגריה. עדכון על נפילתו בגבורה של הדר קמה, בן מחזור ט' (מאומץ אצל משפחת וולפין), אשר לחם בגבורה ונפל בקרב לשחרור יישובי העוטף. עומר נאוטרה, בן מחזור יא', מאומץ אצל משפחת פרנק,חייל בודד וקצין בשריון בין החטופים המוחזקים בעזה.
קרא עוד
קרדיטים: פורסם במקומי
חתונה מאולתרת בצל המלחמה, שנייה של מש' דדוש בתוך כשבוע. ניב דדוש ובח"ל ירדן, נישאו בתל יצחק, ע"פ הנחיות פיקוד העורף.
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
ילדי ונערי כפר הנשיא ביחד עם המכינה הכינו חלת ועוגות לשבת לחיילים וחיילות ולוותיקים ווותיקות.
קרא עוד
קרדיטים: בתמונה משמאל לימין: עדן גודמן, אמה קולינס ונופר גודמן.
הרצאה שנקטעה ע"י אזעקה ו"בומים", אך נמשכה לאחר כרבע שעה.
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
יוזמות קהילתיות בזמן המלחמה: חידוש "ארוחה מהלב ליולדת" בהובלת תם גרשמן.
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
יוזמות קהילתיות בזמן המלחמה: "קליניקה קהילתית".
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
מכתבי תמיכה שצורפו לשתי מזוודות מלאות בציוד רפואי ובטחוני, שנתרמו ע"י משפחתו הנפלאה של המכינסט רון לבל.
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
שתי מזוודות מלאות בציוד רפואי ובטחוני, שנתרמו ע"י משפחתו הנפלאה של המכינסט רון לבל. בתמונה מימין לשמאל: רון לבל ודודיק פוקס
קרא עוד
קרדיטים: צילום: רחל גינת
לב הקיבוץ מהוה מקום נפלא של יחד, לקטנים ולגדולים. מימין: דוד אלמן, אורי הדר, גבריאל לדרמן.
קרא עוד
קרדיטים: צילום: רחל גינת
דודי פוקס, ראש מכלול רפואה, נהנה מרגע מרגוע מידיה של מיה קפלן.
קרא עוד
קרדיטים: צילום: רחל גינת
פיות הטיפולים המפנקים מתנדבות להפיג את המתח, לכל המעוניינים. יזמה של דליה זלצברג (בתמונה, משמאל מיה קפלן).).
קרא עוד
קרדיטים: צילום: רחל גינת
פיות הטיפולים המפנקים מתנדבות להפיג את המתח, לכל המעוניינים. יזמה של דליה זלצברג (בתמונה).
קרא עוד
קרדיטים: צילום: רחל גינת
כפיר מושקוביץ מעביר לילדים שעור חשוב, ומאוורר אותם ואת הוריהם.
קרא עוד
קרדיטים: צילום: רחל גינת
חתונה מרגשת ויוצאת דופן של יובל דדוש ובחי"ל אייל זיו
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
ועדת תרבות מביאה הפוגה מוזיקלית לקהילה
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
מתנדבות לב הקיבוץ, מימין שמחה ארנולד ומשמאל רותי גדליזון, מכינות ערמות של כריכים, להכנת טוסט חם ומנחם לחברי הקהילה והילדים.
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
הנערים מבקרים את לילה הארט ושמחה ארנולד, ומחלקים חלות שאפו.
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
הנערים מבקרים את מקס מדר, ומביאים חלה שאפו.
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
תמר מנהלת הקהילה וצח"י עם ענבר ברגר
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
אוורור מבורך
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
אופים חלות ועוגות, לפםנק את החיילים ואת הזקנים.
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
אופים חלות ועוגות, לפנק את החיילים ואת הזקנים.
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
כיתת הכוננות
קרא עוד
קרדיטים: אמיר שפריר
כיתת הכוננות בתירגול
קרא עוד
קרדיטים: אמיר שפריר
כיתת הכוננות בתירגול
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
תלמידי "מבוא גליל" לומדים במבנה של גן שקד. משמאל: סתיו לדרמן
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
תלמידי "מבוא גליל" לומדים במבנה של גן שקד
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
מתנדבי כיתת הכוננות (חלקם...) מימין לשמאל: עמית חייט, אריק לינטון, דור מעיין, יובל ג'קסון, אמיר שפריר
קרא עוד
קרדיטים: אמיר שפריר
תלמידי "מבוא גליל" לומדים במבנה של גן שקד. המורה - אתי אדלשטיין.
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
תלמידי "מבוא גליל" לומדים בגן שקד. המורה - דניאלה תל צור.
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
עומר נאוטרה, שהיה חניך במכינת כפר הנשיא, ואומץ ע"י מש' רפי פרנק, נמצא בשבי החמאס בעזה. כולנו מייחלים לשובו בשלום, עם כל שאר החטופים. (11.2023)
קרא עוד
קרדיטים: מתוך העלון "דברי הכפר" גליון 2800. (בתחילה פורסמו שם משפחה ותמונה שגויים)
רני טחן ז"ל, נפל בקרבות בעזה. רני ז"ל ואשתו היו תושבים בכפר הנשיא בשנים 2015-2018. רני התמודד עם פוסט טראומה בעקבות מבצע "צוק איתן", וקיבל פטור ממילואים. עם פרוץ המלחמה הוא ירד לסייע בלחימה בעזה, ונהרג מפגיעת נ"ט בצפון הרצועה. בחודש האחרון כתב רני: "אני יודע שהמלחמה הזאת צריכה להיות גם במחיר של אבדן, גם במחיר פגיעה בי או בחבריי. המטרה מקדשת את הכל". יהי זכרו ברוך.
קרא עוד
קרדיטים: מתוך העלון "דברי הכפר" גליון 2800
תמיכה בממשפחות החטופים בידי החמאס (וארגונים נוספים) בעזה
קרא עוד
נעמי בן אמוץ מייפה את הקיבוץ גם בימי מתיחות, מלחמת שבעה באוקטובר
קרא עוד
קרדיטים: צילום מפירגונים, 12.2023
אודי איילון, חבר המשק, איבד את אמו מרים ואת אחיו ברק, חבר בכיתת הכוננות של כפר יובל, לאחר שביתם במושב נפגע מטילי נ"ט שירו מחבלי החיזבאללה. 21.1.2024 יהי זכרם ברוך
קרא עוד
קרדיטים: צילום: רחל גינת, מלוח המודעות
ציוד לכיתת כוננות 3 12.23. מימין: מורדי, ? , תמר קולר, נתן ברק
קרא עוד
קרדיטים: פייסבוק
ציוד לכיתת כוננות 2 12.23
קרא עוד
קרדיטים: פייסבוק נתן ברק מקבל ציוד מנציג המועצה
ציוד לכיתת כוננות 1 12.23
קרא עוד
קרדיטים: פייסבוק נתן ברק מקבל ציוד מנציג המועצה
ללא כותרת
קרא עוד
קרדיטים: צילום: משתתפי הטיול
הודעות צח"י
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
הודעות צח"י
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
הודעות צח"י
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
עדכון מכיתת הכוננות 8/12
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
הספד בשם קהילת כפר הנשיא למירה וברק איילון. כתב רפי פרנק
קרא עוד
קרדיטים: לזכרם של ברק ומירה אילון, אמו ואחיו של אודי אילון. רפי פרנק לשאת דברים בשם קהילת כפר הנשיא בטקס ההשכבה שהתקיים במ.א. מבואות חרמון. היה טקס שנחכו בו מאות תושבים, חברים ומשפחה.תחושת ליכוד ותמיכה של כולם במשפחה ראשית וגם קהילתית של גורל משותף.
"נלחמות על הבית" כתבה בעל הצפון על רותם הלפר.
קרא עוד
ביום שבת ה 07.10.2023 בבוקר, חג שני של סוכות, ארגון הטרור חמאס פתח במתקפה על איזור עוטף עזה. המתקפה כללה ירי טילים מסיבי, וחדירת מאות מחבלים ליישובי העוטף, תוך פריצת הגדר במקומות רבים. היקף המתקפה, מימדי ההרס והזוועות הבהירו שזה איננו עוד סבב אלא מלחמה. פוגרום ברברי שבוצע במאות אנשים, נשים וטף בישובי העוטף היכה את העולם הנאור בתדהמה.
בכפר הנשיא זכינו למספר ימים שנוצלו להתארגנות צח"י במהירות, הוקמו צוותי רפואה, כיתת כוננות ותגובה מהירה ועוד.
המקלטים נוקו והוכשרו לקליטת הציבור. כל הציבור נרשם ומופה, ברמת מעקב יומית. נעשתה חלוקה למקלטים, ומונו אחראים לכל מקלט. צח"י נעזר במתנדבים רבים, כולל כמה מחניכי המכינה שהתעקשו להשאר כאן, ותורמים בכל כוחם ומרצם.
בערב ה-11/10/2023 שמענו אזעקה ראשונה. בדיעבד התברר שזו אזעקת שווא, אך היה זה תירגול מצוין, ממנו הפקנו לקחים רבים.
לאחר כשבוע נכנסנו ל"שגרת חירום". לב הקיבוץ (הממוקם קרוב למקלט הגדול) נפתח מידי יום (כולל שבת), וסיפק מקום חשוב וחיוני לחברותא ומקום משחק לילדים. שירה בציבור, טיפולי ספא קצרים, זמרים מתנדבים ממרכז הארץ, מרק וטוסט לגוף ולנשמה, היוו נכס חברתי של ממש.
בתי הילדים העסיקו את הילדים במידת האפשר, כפוף להנחיות פיקוד העורף.
4.2024 לאחר חצי שנה, עדיין 133 חטופים (חלקם נרצחו) שבויים בעזה. המצב הבטחוני הן בעוטף והן בצפון מתוח, ואנו בכוננות מתמשכת, למרות שחברי כיתת הכוננות שוחררו ממילואים. חלקם נושאים נשק שקבלו מהמשטרה.
לא מעט בתים בקיבוץ בונים ממ"דים, בעזרת ההקלות הביורוקרטיות שפיקוד העורף מאפשר.
צוותי צח"י ממשיכים להתאמן ולהשתכלל, לכל תרחיש.
קהילה יקרה שבת שלום,
בתום 3 שבועות של לחימה, קהילת כפר הנשיא חזקה ואיתנה, נותנת יד בבישולים ועוגות, הכנת לוכדי חלומות לילדי העוטף, נפגשת - מילדים ועד וותיקים - בלב הקיבוץ המדהים, המקום שממשיך להיות קורת גג לכל מי שרוצה ומעוניין, ואנו אסירי תודה על כך. מתנדבים רבים, בשלל משימות - שמירה, רפואה, חילוץ והצלה, כיתת כוננות, תשתיות, התרמות, חינוך, תמיכה - כל כך הרבה אנשים טובים ונפלאים שלוקחים אחריות ומסייעים לנו לעבור יחד הימים האלו.
עם זאת אנו בכוננות לכל תרחיש, ממשיכים לאבזר את החמ"ל, הרפואה, כיתת הכוננות והמקלטים, תודות לתורמים נפלאים, חברים שלנו בתפוצות, ששולחים מוצרים וכסף כדי לעזור לנו להיות מאורגנים ובטוחים יותר.
תודה להם מכל הלב.
פיקוד העורף מצפה מאיתנו לחזור לשיגרה, דרישה שמאתגרת אותנו בכל התחומים כמעט. עם זאת אנו עושים כל שביכולתנו לתת מענים של חזרה למעט שיגרה, ואנחנו מקווים שנצליח.
בנימה אישית, אני מבקשת להודות לכל ראשי המכלולים ומתנדבי צח"י, שבשבועות האחרונים עשו הכל כדי שנהיה מוכנים, ערוכים ומוגנים, בשעות קשות של מלחמה.
ולסיום, בתשובה לשאלות:
אם יש משהו חשוד ודחוף בלילה,
צלצלו לנתן ברק
או למיקי קורן
או לאמיר שפריר
אך אנא, רק במקרה דחוף!
מאחלים שבת שקטה ?
תמר, וצח"י.
ערב טוב,
מלחמת חרבות ברזל, היום ה- 19.
אנו בצח"י ממשיכים לטפל בנושאי המלחמה, ובמקביל גם לעסוק מעט בשיגרה, כמה שניתן.
לוגיסטיקה: הושלמה התקנת האינטרנט ב-14 מקלטים. מקווים לסיים את השאר מחר.
הותקנו מזגנים נוספים ואנו לקראת סיום הטיפול בנושא בשלב זה.
כל המקלטים במצב טוב, ואם יתקבל תקציב נתארגן לצביעה.
מזרונים חדשים שהתקבלו מהמועצה שמורים מאוכסנים. משטחים עם מים גם הם שמורים.
הציוד יחולק ע"י צוות יעודי למקלטים בשעת הצורך.
*אנו מבקשים להקפיד לסגור את דלת המקלט בכל עת, ולוודא שאין גזיות. אוכל יש לסגור היטב בתוך שקיות וקרטון, כדי להימנע ממפגעים*.
בטחון: הותקנו פנסים חדשים בכביש המערכת ובפארק. ממשיכים להתאמן לתרחישים שונים.
חינוך: בלתי פורמלי - כיתות א-ג פעילות, וכן הנעורים. ד-ו כרגע לא פעיל.
מחר תתקיים פגישה של מנהלי הקהילות של קיבוצי דרום העמק, ע"מ לחשוב יחד על הצרכים המשותפים והפערים בין פיקוד העורף, לבין המועצה.
אנשי לב הקיבוץ נפלאים יפתחו מחר (יום ה') תודות למתנדבים שהתנדבו לעזור בתפעולו.
בימים שישי ושבת יהיה סגור, לטובת מנוחת הצוות?.
רווחה: נבחנת האפשרות לפתוח את המפגש בשבוע הבא, במעונו. נחליט בתחילת השבוע, ותצא הודעה.
המפגש יהיה פתוח לכל מי שבגיל 60 ומעלה לספורט והרצאות (לא רק לחברי מופת).
ארוחות צהריים יוגשו במתכונת הרגילה, רק לחברי מופת ומי שהזמין מראש.
אנו פועלים גם על הקמת צוות פינוי והצלה, מחר תעשה פגישה בנושא. נעדכן.
חזקים ביחד!
לילה טוב ורגוע.
שלום לכולם,
בישיבת צח"י היום הפקנו מספר לקחים מהארוע של אתמול.
נתמקד בחשובים ביותר.
1. רוב האוכלוסייה לא מספיקה להגיע למקלט בתוך 30 שניות. וכפי שנוכחנו אתמול, אין לנו באמת 30 שניות.
לכן אנו חוזרים ומדגישים: בעשר הדקות הראשונות אין לרוץ למקלט, אלא להכנס למקום המוגן ביותר בבית.
לאחר 10 דקות, אם ניתנה הנחיה, ניתן לרדת למקלט.
2. ירדתם למקלט, יש להתחבר לווי-פיי miklat, ולתקשר דרך וואטסאפ.
לא יוצאים מהמקלט "לתפוס" קליטה! זה מסוכן!
3. חשוב! ראיתם ילד שנמצא במקלט ללא הוריו, יש לדווח להם מיידית.
הורים שמסתובבים במשק בשעת חירום לחפש ילד, נמצאים בסכנה גדולה.
לצורך זה נפתחה היום קבוצת וואטסאפ של ההורים.
4. לאחר היציאה מהמקלט, יש לוודא סגירת הדלתות, שלא יכנסו למקלט בעלי חיים.
5. הצפירה אינה נשמעת בכל שטחי הקיבוץ וההרחבה, בעיקר בבתים עם חלונות מזכוכית מחוסמת. לכן חשוב להתקין בנייד את האפליקציה של פיקוד העורף, וכך תשמעו את הצפירה מהנייד.
אנו ממשיכים לדון ולחפש פתרונות בכל הסוגיות שעל הפרק.
מאחלים לילה שקט ורגוע, צח"י.
עברו כמעט חודשיים מאז הטבח הנורא ב 7.10 ואנחנו נמצאים בשגרת
מלחמה, שלא ידוע כמה זמן תימשך וכיצד תיראה בהמשך .
זה זמן מתאים לעדכן על מצב כיתת הכוננות שלנו ומה התוכניות שלנו לעתיד .
ספוילר ... יש לנו כיתת כוננות חזקה שממשיכה להתחזק ולהשתפר מיום ליום.
ב 7 לאוקטובר , בקיבוץ כפר-הנשיא , כמו במרבית הקיבוצים בארץ שאינם צמודי
גדר, לא הייתה כיתת כוננות. במהירות מרשימה הקמנו אחת , על בסיס
מתנדבים הולך וגדל.
קיבלנו נשקים מהמשטרה ולאחר מכן גם מהצבא, ומספר הנשקים באמתחתנו
גדל לאט לאט .
לא אפרט , אבל כיום כיתת הכוננות מונה מספר דו-ספרתי של לוחמים מיומנים
עם נשק, ומספר לא מבוטל של מתנדבים ללא נשק,שממלאים תפקידים
חשובים לא פחות.
בחודש וחצי האחרונים עברנו אימונים , הדרכות, מטווחים ותרגול תרחישים
שונים, התמקצענו והשתפרנו מאוד . בנוסף לכך אנחנו ממשיכים להתאמן על
בסיס שבועי ונמשיך כך , לפחות בעתיד הקרוב .
חלק מהלוחמים גויסו למילואים בצו 8 ובאופן טבעי, את מרבית משימות
הביטחון השוטף יבצעו חברי כיתת הכוננות שגויסו לשם כך. משימות הבט"ש
כוללות שמירה בשער, סיורים ופעילויות נוספות שמטרתם הפגנת נוכחות
והגברת ההרתעה.
ננצל את ההזדמנות הזו כדי להודות מקרב לב
למתנדבי כיתת הכוננות, שעוזרים למחוילים
במשימות הבט"ש וגם מגיעים לאימונים על חשבון
זמנם החופשי וללא כל תגמול, ובכך מאפשרים
לכולנו לישון בשקט .
תודה רבה, זה לא מובן מאליו .
בזכות תרומות מחממות לב, סידרנו חדר אפסנאות לכיתת הכוננות והציוד
שנתרם נשמר, מנוהל בקפידה ויחמם אותנו בלילות הקרים.
החמ"ל הישן נפתח והשתדרג, יש לנו חמ"ל מדוגם וחמ"ליסטים תותחים.
כרגע יש לנו מכשיר קשר כמעט לכל לוחם בכיתה ומכשירי קשר נוספים גם
למכלול רפואה , חילוץ והצלה וחמ"ל .
בימים אלה אנו ממשיכים לעבוד על שכלול ושיפור מערך הקשר, שדרוג החמ"ל ושיפור מערך המצלמות בקיבוץ.
לצערנו אנחנו עדיין לא מצוידים כמו שהיינו רוצים, אבל אנחנו עובדים על זה
במרץ.
עיקר הפער שלנו היום הוא בציוד לחימה וגם זה בטיפול .
בזכות כספי תרומות , ו דרך המועצה, ביצענו הזמנה של ציוד , שכבר נרכש,
ומחכים לאספקתו בקרוב.
מאחר והתקציב מוגבל, אנחנו שוקלים כל צעד בקפידה, על מנת לוודא שכיתת
הכוננות נבנית בצורה מיטבית תוך מחשבה גם לשנים הבאות.
לגבי התוכניות קדימה ...
כיתת הכוננות , לפחות ככה זה נראה , to here is
stay לכן אנחנו בונים תוכנית עבודה קדימה.
אימונים קבועים , שיפור הקשר עם גורמי חוץ ) מועצה,
משטרה, מג"ב וכו'(, תרגול תרחישים שונים , שדרוג הציוד וכו'.
אנחנו תמיד מנסים להיות במגמת שיפור ונשמח לקבל כל עזרה שתקדם אותנו ,
או הערה בונה.
אתם מוזמנים לפנות לאמיר שפריר , לדור מעיין, למיכי קורן או לנתן ברק עם כל דבר שיכול להאיר את עיננו.
להרבה מאוד אנשים מגיעה תודה רבה על תרומתם, ואנחנו רוצים לנצל את
ההזדמנות לומר להן /ם תודה ענקית . לטל חייט ועמליה נוי , שלקחו על עצמן את התפקיד הקשה של סידור רשימות השמירה, ועשו זאת בצורה מדהימה. תודה
רבה לשתיכן .
תודה לרננה חייט ) רני המופלאה( על עוד לוגו מהמם.
11
תודה לצוות הרפואי בניצוחם של דודי, יפעת ועמית חייט ולצוות חילוץ והצלה
בניצוחו של אריק לינטון . תודה ליובל עזריה ושאול וולפסון על כל העזרה באימון
כיתת הכוננות . תודה רבה לתמר, ריטה ורותם הלפר וכל צוות צח "י על כל
העזרה והתמיכה, ולכל מי ששכחנו לציין ותרם את חלקו . אנחנו באמת מעריכים
את העזרה.
אנו -
נתן ברק, מיכי קורן , דור מעיין , יגיל אורן , תמיר ברק, אורי חייט , יניר קורנבליט,
רתם איילון, לירן לינטון , אשי אזרן , אביר מלינה , יוסי מלינה, אודי אילון , מולי
גבאי, ברק פורת, גיא וגנר, גידי בר-דוד , זיו נוי , כפיר מושקוביץ , אמרי סולומון ,
סטס קוזמין, עידו גרשמן, יהל גרשמן , עידו צוק, שני שובל, ארטיום רודקוב,
אריק לינטון , איציק בנדור, דובי לקס וניצן וייסבקר.
תודה לכולם ושיהיו ימים שקטים
אמיר שפריר
אליהו, עינת , אמיר, אודי , ניר, לנועה וטליה במיוחד, ומשפחת איילון הרחבה לדורותיה, כל משפחת כפר יובל והחברים הרבים מהגליל העליון. אין נחמה שיכולה להשלים אובדן. לאובדן אדוות רבות, מעגלים שמתחילים בקטן ומתרחבים ככל שהבשורה הקשה פורסת כנפיים.
קשה לחשוב אפילו יום אחרי, שלא לדבר על הימים שיבואו איך ממשיכים בלי ברק ומירה זיכרונם לברכה. שלושה חודשים אנחנו בתוף התופת. התחיל רחוק בדרום וכמו שידענו בסוף הגיע אלינו למרפסת האחורית.
ההרג של ברק ומירה ז"ל, קשה מנשוא ברמה האישית. וצריך להגיד שגם ברמה הישובית והאזורית זוהי מציאות שלא נוכל להשלים איתה. כולנו פה חיילים, כולנו בצבא ישובי קו עימות. היום זה כפר יובל, מתת, מטולה, מנרה. מחר זה כבר יהיה שדה אליעזר וכפר הנשיא.
מה בסך הכל אליהו, מירה וברק ביקשו לעשות? ליישם את החלום הציוני, לממש את המשאלה של כל משפחה חקלאית. לחזק את הפריפריה ולהפריח את פיסת גן עדן הקטנה שלנו בחקלאות מרשימה וקהילה בריאה.
אבל אנחנו לא יכולים לעשות זאת לבד. חתמנו על אמנה עם כל המדינה והעומדים בראשה לדורותיה, שנוכל להשלים את המשימה שלנו ולמען הדורות הבאים בביטחון מלא. עכשיו אנחנו חייבים שכל מי שאמון על ביטחוננו יעמדו באמנה.
ומהשהו קצת אישי. מעל 100 ימים שאנחנו במשפחת פרנק, עוקבים אחר עומר נאוטרה, קצין בשריון, חייל בודד מאומץ אצלינו שחטוף בעזה. מלווים את המשפחה שלו מניו יורק ולא משלימים עם המציאות וחוסר האונים שלנו לעזור לו ומשפחתו. פדיון שבויים הוא חלק מהאמנה שעליה חתמנו כולנו. גם כאן אנו זקוקים לעזרה של כולם ועכשיו. בנינו ובנותינו יוצאים להגשים את החלום הציוני ולהבטיח את המשכו בידיעה שמדינת ישראל תשמור עליהם כחיילים ואזרחים, ותחזיר אותם הביתה בכל מחיר.
עכשיו, זה הכי קרוב לבית וללב. קהילת כפר הנשיא ידועה ביכולת שלה לעטוף ולחבק כל אחד בשמחות וגם ברגעים הקשים. לנו, לקהילה הקטנה והצנועה נוספה משימה גדולה מאד. ללקק את הפצעים של כל אחד מאיתנו ולחבק את משפחת אילון כמה שצריך. להיות לצידכם 24/7 בשקט, להביט ולתת מתי שנוכל וכמה שצריך.
אליהו, עינת , אמיר, אודי , ניר, יש לכם מעגלים נהדרים של תמיכה. קהילות שלמות שכואבות איתכם ואוהבות אותכם. רבים מאיתנו בעל כורחנו בעלי ניסיון עם האובדן והשכול. אנחנו פה להיות לצידכם. לתמוך, לחבק, ולהזיל דמעה. אבל אנחנו גם פה, כדי להחזיק בחום את כף ידכם ולהוביל אתכם לעבר האור, התקווה והריגושים של היום שאחרי. לכל אחד ואחת מגיע להמשיך עם חיוך, צחוק מתגלגל והעונג שמביאים הילדים והנכדים שממלאים את חיינו כל כך. כולנו חייבים להמשיך הלאה עבור מירה וברק היקרים.
שלא תדעו עוד צער, אלא ימים טובים שעוד יגיעו ובשורות טובות.
אוהבים אתכם, קהילת כפר הנשיא ואדוותיה הרבים.
ההקרבה וחוסר הנוחות פוגשים מטרה קדושה
בבית של משפחת הלפר בכפר הנשיא יש שני הורים על מדים וסבים שעובדים מסביב לשעון. רותם, 40, בשגרה מורה להיסטוריה בתיכון 'אנה פרנק' בסאסא, משרתת כמודיעת נפגעים במילואים. טל, 44, הוא רס"פ בשייטת 13. לזוג שני ילדים: מאיה, תלמידת כיתה ז' בתיכון 'עמק החולה' ואורי, בכיתה ד' בבית הספר 'הגומא'. בסידור שלהם מול היחידה של טל, הוא לא עושה מילואים בחירום כיוון שרותם כן עושה זאת. אלא שהמלחמה האחרונה טרפה את הקלפים והוא הוקפץ כבר בצהרי אותה שבת ויצא מהבית לשלושה שבועות. כך הבינו גם עד כמה המצב רציני. "לא דאגתי מאוד כי ידעתי שהוא לא לוחם, אבל דאגתי בהיבט של שהייה בשטחי כינוס, כי עוד היו מחבלים בדרום", היא אומרת. אבל לא היה לה זמן לשקוע, שכן גם היא הוקפצה באחת בלילה בראשון. "אני שייכת לגזרה ענקית שנקראת 'טבריה מרחבית'. אנחנו מקו עפולה-בית שאן ועד למטולה ורמת הגולן. אנחנו מוסרים הודעות חלל ומלווים את המשפחה כולל השבעה. בנוסף אנחנו מעבירים פיזית הודעות 'פצוע קשה' ו'פצוע אנוש' ומלווים את המשפחות אל בתי החולים. אנחנו מחולקים למשמרות וכוננויות שחלקן מהבסיס וחלקן מהבית. כל השנים היה שקט בגזרת קריית שמונה והמלחמה הזאת עשתה בום גדול. אנחנו עובדים קשה".
זה תפקיד מאוד קשה. עוד לפני שנדבר על איך שני מילואימניקים מתפעלים משפחה, כשבמקביל את גם רכזת הצח"י של הקיבוץ, איך חוזרים לילדים אחרי שהודעת למשפחה אחרת שהיקר לה מכל לא ישוב יותר? זה כל כך נורא.
"כן, ומצד שני כשאני חוזרת הביתה אני מאוד צריכה את הילדים שלי לידי. הם סימן של חיוניות ונורמליות. אם אני חוזרת בלילה והם ישנים, אני משתהה בחדרים שלהם ומסתכלת עליהם ויודעת שיש חיים. ולפעמים אני צריכה את הרגע שלי והם יודעים ומבינים את זה. ובלי התמיכה מהבית לא טל ולא אני היינו יכולים לעשות את זה. כשהקפיצו אותי בפעם הראשונה, התקשרתי לאמא שלי והערתי אותה כדי שתבוא לישון עם הילדים בבית. לא היו בתי ספר ומסגרות וההורים שלי היו מאוד רתומים לעניין. אחותי קיבלה אישור מיוחד לעבוד מהבית ואז גם היא יכלה לטפל בילדים שלי".
ואכן נזקקתם לעזרה הזאת.
"אני באתי והלכתי וחוזר חלילה, ולחלוטין לא הייתי באירוע של 'להיות בבית'. הם הבינו שגם אם אני חוזרת לישון, אני צריכה את הספייס והשקט שלי ושאני לא פנויה רגשית להתמודד עם מטלות בית כמו כביסה ובישולים. הם עשו הכול. ההתחלה הייתה יותר אינטנסיבית ועכשיו נכנסנו למתווה קצת יותר מרווח. גם טל עכשיו מגיע יותר הביתה ויותר גמיש. אבל עד לא מזמן הוא הגיע ל-24 שעות בסוף השבוע וגם אז הקפיצו אותו הרבה פעמים כבר בשבת בצהריים".
הוריה של רותם הלפר עם הנכדים, משמאל: הילדים של רותם, מימין: הילדים של קרני, אחותה
בהתחלה בני הזוג (שהכירו בשידוך של הסבתות!) בקושי הצליחו לדבר. "זה היה קשה, כי אנחנו משתפים הרבה ביומיום. אבל לא מאוד הרגשתי את זה כי הייתי מאוד עסוקה. אני מתפקדת הכי טוב במצבי לחץ בעומסים גבוהים. ככל שאני יותר עסוקה אני יותר בשליטה וזאת דרך ההתמודדות שלי".
הלפר לרגע לא חשבה להגיד לצה"ל שזה לא מתאים לה, שכבר יש מישהו מגויס בבית. "היחידה שלי התנדבותית, אבל כל השנים אנחנו מתאמנים וזה רגע האמת. אני רואה בזה שליחות מהמעלה הראשונה ואני מרגישה שזה משהו שנותן לי המון משמעות וחוסן בתקופה הזאת, ללבוש מדים ולהיות חלק. אני מאוד גאה ביחידה שלנו. העבודה שלנו סופר-משמעותית וחשובה. גם טל לא חייב, עקרונית, ללכת למילואים".
ואיך הילדים מקבלים את זה שיש להם שני הורים מחוילים והמון זמן סבים?
"בהתחלה הם היו מפורקים מהמלחמה. היו בדאגה נוראית וכמעט לא רצו לצאת מהבית. פניתי לעזרה מקצועית כשנדרש ולאט לאט הם הסתגלו. יש רגעים שקשה ומתסכל, בעיקר לאורי, אבל מצד שני הוא מספר בגאווה שההורים שלו בצבא ואם טל מביא לו כובע או חולצה של השייטת זה הדבר הכי יקר לליבו. מאיה ראתה יום אחד בחדשות אם שכולה שסיפרה על הרגע שדפקו לה בדלת. אני חושבת שהיא הבינה שההקרבה וחוסר הנוחות האישיים שלה פוגשים מטרה קדושה. להיות במילואים ולקחת חלק בדבר הזה – זה עלינו. מישהו צריך לעשות את זה ועדיף שאלו יהיו האנשים הכי טובים למשימה. אני מרגישה ככה לגבי טל ולגביי. ההקרבה הזאת לא עולה לי במחיר שאני לא רוצה לשלם".